פסיכותרפיה הומניסטית
המדריך האובייקטיבי בנושא פסיכולוגיה הומניסטית כולל את כל המידע החשוב שיאפשר לך לקבל את ההחלטה המדויקת ביותר עבורך. בהצלחה!
מהי פסיכותרפיה הומניסטית?
פסיכותרפיה הומניסטית היא גישה המתמקדת בהווה ובשלבי חייו של האדם, במצוקותיו, בבדידותו, בחוסר שביעות רצונו מעצמו ומהישגיו. את הגישה ההומניסטית פיתח הפסיכולוג האמריקאי קרל רוג'רס, שהאמין שהתנהגות הפרט אינה תוצאה של אירועי עבר, כפי שסבר פרויד, אלא פירוש והתייחסות של האדם לאירועים המתרחשים בחייו בהווה. לתפיסתו, האדם באופן טבעי מניע את עצמו קדימה לעבר הגשמה עצמית, ובדרכו נדרש להתמודד עם מכשולים וקשיים שונים ולהתגבר עליהם.
רוג'רס סבר שאנשים נוטים באופן טבעי לצמוח ולהגשים את הפוטנציאל שלהם, אם הסביבה אינה עומדת בדרכם ומסיטה אותם לפי רצונותיה. לדבריו, כל אדם יכול להשתנות ולהתפתח ומודע ל"עצמי" שלו, וככל שהוא מנסה להשתנות ולהתאים עצמו לדרישות הסביבה, או חווה חוויות קשות, גדל הפער ביחס לתפיסתו העצמית וגורם לבעיות הסתגלות, לחרדות והפרעות אחרות. זהו הפער בין העצמי הריאלי ובין העצמי האידיאלי, והאמונה שאדם יכול להגיע להרמוניה ביניהם באמצעות טיפול.
הגישה ההומניסטית
הגישה ההומניסטית רואה את האדם במרכז. קיים שוויון בין כל בני האדם ויש להתחשב בצורכי הפרט, לשרת אותו ולשמור על זכויותיו. האדם רואה את המציאות באופן סובייקטיבי, ולכן אין אמת אחת והאדם הוא "לקוח" צודק ויש להתחשב ברצונותיו. כך בכלכלה, באומנות, בתרבות ובצורת השלטון הדמוקרטית שבה האדם קובע את הכי טוב עבור עצמו ויש להתחשב בדעתו ולשמור על כבודו.
הפסיכולוגיה הושפעה מהתפיסה ההומניסטית ורואה באדם החווה חוויות את הנושא המרכזי ולא פרט שצריך להתאים לתיאוריה קיימת ולשבץ אותו בהגדרה מובנית.
פסיכולוגיה הומניסטית
התפיסה ההומניסטית רואה את החוויה של כל אדם כסובייקטיבית ונובעת מחוויותיו האישיות. האדם מעניק פרשנות ומשמעות לאירועים בסביבתו באופן מודע ובאופן בלתי מודע. התפיסה שלו את עצמו, אופיו, ערכיו אך גם הביטויים השליליים שהוא מייחס לעצמו ולערכיו – כל אלה משפיעים עליו. הפסיכולוגיה ההומניסטית מנסה להבין את הדרך שבה האדם תופס את עצמו ואת ראייתו הסובייקטיבית תוך שיתוף.
בניגוד לפסיכולוגיה של פרויד שראה את האדם כמונע על ידי דחפים מיניים ואירועי ילדות מודחקים, רוג'רס ראה את האדם כטוב מיסודו ואת בעיותיו כנובעות מעיוות של נטייתו הטבעית להגשים את עצמו. באופן מולד, האדם רואה את האירועים והחוויות בחייו כדרך לשרת אותו ולהביא אותו להגשים את יעדיו.
הפסיכותרפיה בגישה זו מנסה לסייע לאדם להגשים את שאיפותיו תוך התייחסות לקונפליקטים הפנימיים הנוכחיים הגורמים לו לחוסר שקט, לחרדות, לבעיות בזוגיות, לנושאי השתייכות, לעיסוק באובדן, במוות, בכישלון, בבעיות בקריירה, במשפחה ועוד.
פסיכולוגיה הומניסטית אינה מנסה להכניס את המטופלים להגדרות מוכנות מראש, ורואה את הדרך הטובה להתמודדות ככזו המכוונת ליכולת האדם לסייע לעצמו להתמודד עם מכשולים תוך רכישת מיומנויות שיעזרו לו לפתח יכולות להגשמה עצמית.
הגישה ההומניסטית בפסיכולוגיה
הפסיכולוגיה ההומניסטית הדגישה את חשיבות הפרט, פיתוח העצמי שלו ואישיותו הייחודית למען החברה ולמען עצמו. הפסיכולוגיה שמה דגש על החוויה הסובייקטיבית של הפרט ועל נקודת המבט האישית שלו. האדם בהיותו אדם הוא חיובי ובריא בנפשו, אך לעיתים מתמודד עם פער בין העצמי לבין המציאות.
גישה פסיכולוגית זו רואה במטופל לקוח, ועל המטפל לסייע לו לנתח את בעיותיו תוך התייחסות לעבר אך בעיקר להווה, לעתיד ולערכים התרבותיים שלו. המפגש הטיפולי מיועד לעזור למטופל (הלקוח) להגיע לשלמות פנימית תוך ראיית המטפל כאדם סובייקטיבי בפני עצמו.
הטיפול בגישה ההומניסטית
הטיפול בגישה זו של פסיכותרפיה מתמקד בחוויה הסובייקטיבית של המטופל, נותן מקום לראייה רגשית, ליחסים המתפתחים עם המטפל ופחות מתייחס לאירועי עבר על מורכבויותיהם. המטפל מסייע למטופל לקבל אחריות על חייו ועל בחירותיו, תוך התייחסות לאישיותו ותכונותיו.
הטיפול נעשה לרוב באופן פרטני כדי לסייע למטופל להכיר בפוטנציאל הטמון בו ולהצמיח אותו. הטיפול אינו מוגבל בזמן ולרוב הוא ארוך טווח כדי שניתן יהיה לפתח תהליך אפקטיבי.
הגישה ההומניסטית בחינוך
התפיסה החינוכית ההומניסטית גורסת שהאדם זקוק להערכה חיובית מסביבתו כדי להגשים את הפוטנציאל שלו באופן הטוב ביותר. ההערכה החיובית צריכה להיות כוללת ולא מותנית במעשיו של הילד. ההורים והמורים צריכים לקבל את הילדים ללא תנאי, תוך הבנה שהנטייה הטבעית שלהם היא חיובית ומיועדת להגשים את יכולותיהם.
הגישה החינוכית מציעה לנקוט הערכה חיובית ללא תנאים כלפי הילדים, כך שהם יפתחו שליטה עצמית וביטחון ביכולותיהם לשלוט בגורלם, להגשים את עצמם ולהיות יצירתיים ובעלי בחירה חופשית. התפיסה העומדת בבסיס הגישה ההומניסטית בחינוך היא כי באופן זה של הערכה חיובית ללא תנאי הילדים לא יפתחו מנגנוני הגנה המבוססים על הדחקה, הכחשה ועיוות כדי להתאים עצמם לדרישות ולרצונות המבוגרים.